חיפוש
  • עדי נסים

יום הסבתות הבינלאומי

עודכן ב: 29 אוק 2019

מסתבר שהיום זה יום הסבתות הבינלאומי.

לפני כחודשיים ראיינתי את סבתא שלי - סבתא חנה.

סבתא חנה ממש התרגשה כשביקשתי לראיין אותה. היא התכוננה לקראת בואי, וכרגיל, הכינה מלא אוכל שאני אוהבת.

אחרי שאכלנו (ממולאים, קציצות, אבטיח) היא הראתה לי מה חדש בבית שלה. ציורים חדשים שהיא ציירה במועדון (קיבלתי אחד הביתה והוא תלוי מעל המיטה שלי עם חתימה שלה), עציץ שקיבלה במתנה מילדי גן פטל ליום העצמאות (זה הגן המקביל למועדון של סבתא. ילדי גן פטל וא.נשי המועדון נפגשים וחוגגים יחד חגים ומועדים). עוד עציץ חדש שהיא שתלה במרפסת. וגם בגדים חדשים מקסטרו שהיא קנתה בהנחה בסוף עונה.


לפני הראיון היא גם סיפרה לי סיפורים - על יום שבת אחד שהיא נסעה עם חברות לטיילת בבת ים. היא אירגנה את כל החברות וגם אירגנה שאחת החברות תסיע אותן לשם. סבתא התרשמה מהשיפוצים שעשו בטיילת בבת ים, הרבה זמן היא לא הייתה שם. אחר כך סבתא והחברות ירדו לחוף הים. היא התלבשה כמו "גברת מגונדרת" לדבריה, אז היא לא יכלה לשכשך את הרגליים במים. "לא נורא" היא אמרה. "פעם הבאה אני אדע לנעול נעליים מתאימות". תמיד היא כזאת אופטימית.


אחרי שסבא אברהם נפטר, אחותי, שי לי, מצאה לסבתא מועדון ליד הבית שלה בחולון. מאז (כבר קרוב ל-9 שנים) סבתא מגיעה למועדון כמעט בכל יום. יש לה מערכת שעות מסודרת עם חוגים ומפגשים. היא מכינה לעצמה סנדויצ'ים בכל בוקר ויוצאת למועדון "כמו סטודנטית" כמו שפעם אמרה לי. אגב, בטקס חלוקת התעודות האחרון במועדון היא קיבלה תעודת הצטיינות (!)


סבתא סיפרה לי על החשיבות של המועדון בחיים שלה. "את יודעת, אני לא הולכת למועדון רק בשביל עצמי". היא אמרה לי תוך כדי הראיון בחלק שהתמקד במועדון. "למה את מתכוונת?" שאלתי אותה. "אני אתן לך דוגמה. נגיד אמא שלך מתקשרת אליי, ושואלת אותי מה עשיתי היום. כשאני אומרת לה שהייתי במועדון היא שמחה. ותארי לך שהייתי אומרת לה שלא עשיתי כלום היום ושאני לא מרגישה טוב. איך היא הייתה מרגישה?" הייתי המומה לרגע, לקחו לי כמה רגעים לרדת לסוף דעתה. "אז אני הולכת למועדון וככה אני מרגישה טוב, ואני יודעת שגם אתם מרגישים טוב שאני הולכת".


רוב הזמן אני מתהלכת בעולם כנכדה שמרגישה שהיא לא מתייחסת מספיק לסבתות שלה. אני די אכולת רגשות אשם מזה. חייבת לומר שהראיון גרם לי להרגיש קצת פחות רגשות אשם וקצת הרבה יותר קרובה לסבתא חנה.


בסרטון - סבתא חנה ואני נפרדות לשלום בבית שלה. היא מתלבטת מה לעשות עם השיער לקראת חתונה שאנחנו מוזמנות אליה. בגיל 82 היא גילתה שיש לה תלתלים ועכשיו היא לא מחליקה את השיער יותר. "חברות שואלות אותי אם עשיתי סלסול, הן לא מאמינות לי שלא עשיתי כלום".

כן, גם בגיל 82 מגלים על עצמך דברים חדשים. כל הזמן.


תתקשרו לסבתא, היא ממש תשמח. אולי גם תגלו עליה דברים חדשים. אולי גם היא תגלה על עצמה.