חיפוש
  • עדי נסים

להישיר מבט

עודכן ב: 9 דצמ 2019

לקופות החולים יש קטע חדש שהן מספקות (באחלה מחירים) טיפוליים אלטרנטיביים. שזה אחלה של דבר לכשעצמו, אבל ממש לא הנושא כאן. כדי להבין איזה טיפול אלטרנטיבי מתאים לך, יש פגישה ראשונית אישית עם רופאה קונבנציונאלית. השבוע נכנסתי לפגישה שכזו. חיכתה לי רופאה חביבה וחייכנית שהציגה את עצמה בתור "ד"ר X, רופאה קונבנציונאלית". סיפרתי לה על מחושיי הפיזיים. סיפרתי שלטעמי מקורם בהרבה מאוד סטרס, הרבה יותר מדי דאגות, וכמויות של מחשבות שלא מפסיקות. בעיקר על דברים חדשים שעומדים לקרות בחיי. דברים שלא התנסיתי בהם מעולם.

ביקשתי ללכת לכירופרקט, היא הציעה שלא, והסבירה בהסבר משכנע מאוד למה היא ממליצה דווקא על שני טיפולים אחרים. "ואת בטוחה שכירופרקט זו לא התשובה?" הגעתי כל כך נעולה על זה "לא" היא אמרה והסבירה לי שוב בצורה מקצועית ונגישה למה זה לא הפיתרון. "אני אומרת את זה לא בגלל שאני רוסייה קשוחה... אבל באמת כי זה מה שאני חושבת שמתאים לך". לקח לי שנייה לקלוט את מה שהיא אמרה. ואז התפוצצתי מצחוק, צחוק בלתי נשלט כזה שהרבה זמן לא צחקתי. צחוק שלעולם לא העליתי על דעתי שאצחק דווקא בביקור אצל רופאה (קונבנציונאלית). גם הרופאה הצטרפה אליי לצחוק. אחרי שהיא תיקתקה במחשב כל מני דברים היא הישירה אליי מבט. אני לא בטוחה שאי פעם רופא הסתכל עליי והישיר מבט, מבט כזה אמיתי ודואג. זה היה מבט אמיתי, מתוך מקום שאכפת לה מה קורה לי בפנים. הופתעתי. "ומה את עושה את זה עם זה?" היא שאלה "עם מה?" לא הבנתי "עם זה שאת בסטרס, ודואגת כל הזמן?" "אני עובדת על עצמי" סיפרתי על כל הטיפולים והתהליכים שאני עושה כבר שנים כדי להרגיש יותר טוב. "יופי". הרגשתי שקצת הוקל לה. "את רואה את התה הזה?" היא שאלה אותי והצביעה על התה ההיביסקוס ששתיתי (כן, זו מרפאה אלטרנטיבית של קופת חולים עם סוגי תה שונים, מדהים) "כן" עניתי לה, קצת מבולבלת "ואת חושבת עליו עכשיו?" היא המשיכה "לא" אני פשוט שותה אותו "נו.. אז את מבינה?" היא שאלה תוך כדי שהיא ממשיכה להישיר אליי מבט "לא בטוח" התבלבלתי "ככה זה גם עם כל הדברים שאת הולכת לעשות. פשוט תעשי אותם. את לא צריכה לחשוב עליהם כל הזמן" "הבנתי" אמרתי. באמת הבנתי. "וגם את יודעת, נרקסיזם במידה מסויימת הוא טוב" שוב לא הבנתי "אם אין לך נרקזיסם בכלל זאת בעיה. אם יש לך המון ממנו זה כבר פתולוגי, אבל בגבול האמצע, זה ממש חשוב" עכשיו הבנתי. איך היא קלטה את זה? התפלאתי. אם אני מתרגמת את זה למילים שלי, המלצתה הייתה: "עופי על עצמך, מה אכפת לך?"

השיחה התגלגלה לחלום שהיה לה להיות שחקנית בצעירותה. היום היא לומדת פסיכודרמה. בחוג הפסיכודרמה אנשים מתפלאים שהיא לא שחקנית. שנים שהיא רוצה לעלות על במה ולהרצות. "אין לי זמן, אולי מתישהו אני אעשה את זה". "אני רוצה לדבר על דרך אחרת שבה אנשים יכולים לטפל בכאבים שלהם. הגיעה אליי אישה שיש לה כאבים בבטן כבר שלוש שנים. כרתו לה את הרחם. רק עכשיו היא הגיעה לטיפול אלטרנטיבי. כאב לי הלב עליה." "אני רואה שזה באמת בוער בך". אמרתי לה "נכון. אני רוצה להרצות ולספר לאנשים על דרך אחרת שבה אפשר לרפא כאבים ולהרגיש יותר טוב". היא אמרה בכנות "זה מהמם" אמרתי לה "ועל הבמה את גם משחקת. את גם רופאה וגם שחקנית" "נכון". היא אמרה והעיניים שלה נצצו.

יצאתי ממנה עם חיוך, הרגשתי קלילה יותר.

בדרך חזרה הביתה ואחרי שני הטיפולים שעברתי (בהמלצתה) חשבתי לעצמי – אולי הדרך הבסיסית וההתחלתית לרפא כאבים פיזיים ונפשיים היא פשוט להישיר מבט. להסתכל בעיניים באמת. עם כוונה. בתמונה – השרבוטים מיד אחרי שיחה עם הרופאה כדי שלא אשכח אותם על גב דף ההמלצות שקיבלתי ממנה