חיפוש
  • עדי נסים

על חיבורים ויזמות

עודכן ב: 29 אוק 2019

ראיון רחוב - איפה זה פוגש אותי?

דקלה

6.6.2019

שוהם

ישראל


את דקלה לא פגשתי באקראיות ברחוב. הפגישה הראשונית בנינו הייתה בשיחת צ'אט בפייסבוק. חבר משותף תייג אותי על פוסט שכתבה בנוגע לקהילת המחוברים –"אנשים שגורמים לדברים לקרות, דרך חיבורים עם אנשים" (לפי הפוסט).


בפוסט שכתבה אפיינה את האנשים שמשתייכים לקהילת המחוברים. אחת מהעצות שנותנת דקלה כדי ליצור חיים מחוברים יותר היא להזמין לקפה את מי שמעניין אתכם.ן. פשוט ככה.


הסתקרנתי מהפוסט ומדקלה שעומדת מאחוריו. החלטתי להעז וכתבתי לדקלה הודעה בפייסבוק. שאלתי אותה האם תסכים להתראיין לפרויקט שלי. "אני עפה על הראיון ועל הרעיון" היא כתבה.


יום למחרת שוחחנו בטלפון. מהצד השני של הקו שמעתי קול שמח. דקלה הזמינה אותי לערב שעורכת אצלה בבית במסגרת הפרויקט שלה - "החברים של דקלה - ארוחות שף שמחברות בין אנשים". הערב כולל הרצאות של חברי הקהילה, ארוחת ערב כיפית והרבה הרבה חיבורים. הגעתי עם המצלמה שלי לפני שהתחיל הערב בבית של דקלה. כשנפתחה הדלת ראיתי מולי אישה שמחה וחייכנית. לא טעיתי בזיהוי בטלפון.


התמקמתי בחצר הבית של דקלה התחלנו לדבר.


"אני אשאל אותך כל מני שאלות ואז את תעני לי" אמרתי לה תוך כדי שהתיישבנו על הנדנדה


"יאללה" היא אמרה בקלילות


"אבל אני יודעת מה את תעשי" אמרתי וחייכתי


"נו, מה אני אעשה?" היא שאלה


"אני מכירה אנשים כמוך. אני בדיוק כזאת" אמרתי


"אני אתחיל לשאול אותך שאלות. אבל אז את תתחילי לשאול אותי שאלות". הוספתי


"נכון" היא אמרה בשקט והתחילה לצחוק בקול רם


"אבל את לא תעשי את זה הפעם". ביקשתי ממנה


"ברור" היא אמרה בחיוך


"אז את הסקרנות שלי אני סותמת לצורך הראיון" היא סיכמה ודייקה


"אז תמיד היית כזאת..." התחלתי לכוון את השיחה


"אני סקרנית בלתי נלאית וזה תמיד מעניין אותי" היא הבינה בדיוק את הכיוון שאליו חתרתי– "אין כזה דבר בנאדם לא מעניין. יש בנאדם שלא יודע לספר את הסיפור שלו בצורה מעניינת. תמיד אני מוצאת איזה משהו שאני יכולה להתחבר אליו"


דקלה היא מחברת בין אנשים. היא תמיד הייתה כזו שמחברת. תמיד חיברה בין מעגלים חברתיים שונים שהיו לה. לפני שנתיים וחצי היא החליטה לקיים ארוחת ערב עם חברים שלה, שלא בהכרח הכירו אחד את השנייה. לא הייתה ממש מטרה לארוחת הערב הזו. אבל היא האמינה שמהערב הזה יצאו חיבורים. והיא ממש צדקה. המיזם קרם עור וגידים ונהפך ל"חברים של דקלה" – מיזם חברתי שמחבר בין אנשי הקהילה.


הקהילה של "החברים של דקלה" מורכבת מאנשי "מולטי" - אנשים שעושים הרבה דברים, בעלי תחומי עניין רבים, אנשים תקשורתיים, אנשים של אנשים. לאט לאט נוצרה קהילה שמפרה את עצמה וגם נוסף היבט חברתי (לכל מפגש יש דובר בכיסא החברתי וקורים חיבורים סביב זה).


שאלתי את דקלה על תחילתו של הפרויקט "החברים של דקלה" ועל התחלה של יוזמות חדשות. תמיד מעניין אותי לדעת מאיפה א.נשים מתחילים מייזמים ולאן זה לוקח אותם.ן. דקלה סיפרה שהכל התחיל מרעיון קטן שהיה לה. דקלה שיתפה מהניסיון שלה:


"אני פשוט עושה ורואה איך זה מסתדר. וממש זורמת עם זה". היא תיארה לי. "אדווה. זורקת אבן למים ואומרת 'תראו כמה גלים זה עושה' וזה נורא כיף". התרשמתי מהשקפת החיים הכל כך קלילה הזו.


אתמול בשיחת חברות אגבית, אמרה אנה לי, חברתי, משפט שמסכם יפה את מה שאני מרגישה לגבי דקלה והעשייה שלה: "יזמות אמיתית היא להתחיל משהו ואז לזרום איתו. לדעת להתמסר לחוסר ודאות, בלי לתכן". זה בדיוק מה שעשתה דקלה. עלה לה רעיון קטן, היא זרמה איתו, הוציאה אותו אל הפועל – בלי יותר מדי ציפיות, בלי יותר מדי תכנונים. שנתיים וחצי עברו והוא פרויקט של ממש.


שאלתי את דקלה לסיום הראיון: "איך החברות שלך יתארו אותך?" אחרי שחשבה כמה שניות, היא ענתה "אני חושבת שהן יגידו עליי שאני חברה טובה. ואני חושבת שהן יגידו עליי שאני אמיצה. לא לפחד לעשות דברים. פשוט לעשות"


זו יזמות אמיתית. פשוט לעשות. פשוט להתחיל. בלי ציפיות. בלי תוכניות. בלי מה יגידו. בלי "איך". בלי "אם". בלי "למה". בלי "לא יצליח לי" או "מה יקרה אם לא יצליח לי?"


עם הרבה "כן" אבל בלי פחד מ"לא". עם אמונה. עם תשוקה. עם התמסרות ללא נודע. עם סקרנות. עם חיוך. עם ביטחון. עם גב זקוף.


בוער בכם.ן רעיון? בא לכם.ן לעשות אותו? פשוט תעשו. תתחילו בקטן. דברים יתבהרו בהמשך. זו יזמות אמיתית. תזמינו לקפה. זרקו אבן למים ותתבוננו באדווה שהיא עושה.