חיפוש
  • עדי נסים

💡על נורה פנימית💡

עודכן ב: 29 אוק 2019

ראיון רחוב - איפה זה פוגש אותי? בנימין 10.5.19 "דרך מסורת", אחד העם 11,ת"א ישראל


ביום שישי שמשי פסעתי לי ברחובות תל אביב. לפני פגישה תל אביבית עם חברה בבית קפה יצאתי לחפש אחר מרואיינ.ת לראיונות רחוב. הרחוב היה רועש. ביקשתי לעצמי מקום שקט ושיחה רגועה.


עברתי על פני חנות תשמישי קדושה. חנות שנראית לי חריגה בנוף התל אביבי. הסתכלתי פנימה, אל תוך החנות, ראיתי איש עם שיער לבן מבריק וזקן יושב בסופה של החנות העמוסה. הסתכלנו אחד על השנייה בעיניים לרגע קט. שנינו הסטנו את המבט ואני המשכתי לפסוע. אחרי כמה פסיעות הבחנתי בשיחה שמתנהלת בתוכי:


קול 1: טוב, אני אכנס לחנות ושאשל את האיש האם הוא מוכן לדבר איתי קול 2: לא, הוא לעולם לא יסכים. עזבי. תמשיכי ללכת קול 1: איך את יודעת? למה את פוסלת מראש? קול 2: כי זו של תשמישי קדושה עם אופי דתי. ואני אישה חילונית עם חולצה פרחונית מהודו, מצלמה ופרויקט הזוי – למה שהוא יסכים? קול 1: במקרה הכי גרוע הוא יגיד לך לא, מה יכול כבר לקרות? קול 2: אז למה לנסות בכלל? כי הרי הוא יגיד לא. את מבזבזת את הזמן. אל תיכנסי קול 1: תיכנסי קול 2: אל תיכנסי קול 1: תיכנסי


אחרי קונפליקט פנימי החלטתי לצאת מעצמי, להתגבר על הפחדים והמחסומים ונכנסתי אל תוך החנות. החנות הייתה ריקה מאדם, אך מלאה בתוכן: ספרים, מזוזות, כיפות, והרבה מאוד אנרגיות היו בתוכה. האיש הביט בי במבט חד ובוחן בעודי מתקרבת.


ניגשתי את הדלפק, בירכתי את האיש לשלום. הסבר קצת על הפרויקט ואני כבר רואה ניצוץ בעיניין שלו. הפחדים והמחסומים מסתלקים לאט לאט. כבר אני נושמת יותר טוב.

עדי: "אז מה אתה אומר? מוכן להתראיין?" האיש: "לא רק שאני מסכים, אני גם רוצה להסביר לך מה דעתי על מה שאת עושה"


האיש הזמין אותי אל מאחורי הדלפק לשבת באגף שבו ישב. "אז איך קוראים לך?" שאלתי "בנימין" הוא אמר ומיד המשיך "בואי נעשה לך מבחן קצר" אני לא אוהבת מבחנים. "שלמה המלך כתב: 'חכמת אדם תאיר פניו'. מה את חושבת שזה אומר?" "אה..." היססתי. "בלי לחשוב יותר מדי" אמר בנימין "אולי שהחכמה של האדם מגיעה מבפנים, קודם הוא צריך למצוא אותה בפנים ואז היא מקרינה החוצה". שמעתי אותי אומרת את זה, זה נשמע הגיוני. "נכון". אמר בנימין. הנשימה שלי משתפרת


אחרי שמיקמתי את המצלמה והתחלנו באופן פורמאלי את הראיון בנימין המשיך להסביר לי את הכתיבה של שלמה המלך. בנימין הסביר שכאשר החוכמה של האדם פנימה היא חזקה - היא מוקרנת החוצה, רואים את זה. החכמה מאירה את הדרך.

"ולמה אמרתי לך את מה שאמרתי?” הוא שאל והשאיר אותי מבולבלת “למה?” שיתפתי פעולה “בגלל הפרויקט שלך. אני חושב שהשיטה שלך היא שיטה מאוד נכונה. את החוכמה אנחנו נשיג מהסביבה שלנו, כשאת הולכת לדבר עם אנשים את אוגרת בינך לבין עצמך הרבה חכמה, אחרי מיון. אז אני רוצה לחזק את הדרך שלך". התרגשתי. מאוד.


אחת השאלות הראשונות שאני נשאלת כשאני מציגה את פרויקט ראיונות רחוב היא: “בשביל מה את עושה את זה?” ו- “מה המטרה שלך?” כשאני עונה שאני לא יודעת אני רואה את הפליאה בעיני השואלים. לאחרונה, אני מרגישה שאני יודעת יותר ויותר.


ככול שאני מתקדמת בדרך שלי עם הראיונות רחוב אני מבינה דברים קטנים דרך ה(א)נשים איתם.ן אני מדברת. דברים קטנים על עצמי ועל העולם.

כמו לדוגמא שאם יש שני קולות שמתווכחים אם לעשות או לא לעשות. אם לפנות או לא לפנות. אם לשאול או לא לשאול. תמיד לבחור בכן. כי במקרה הגרוע ביותר אקבל “לא” ואמשיך לפסוע ברחוב. אבל אם אקבל “כן” יפתח עולם שלם. ואולי גם אקבל חיזוק על הדרך שבה אני הולכת.


כמו לדוגמא שאני יוצרת ספרייה של מידע בתוכי דרך ה(א)נשים אותם.ן ראיינתי. זו בעצם ספרייה של חכמה. יש בי אמונה שהחכמה הזו מתגבשת לכדי נורה ענקית שמאירה לי את הדרך. היא מאירה בהבזקים קטנים. היא באה והולכת. היא מכוונת אותי כל הזמן. גם אם אני עדיין לא יודעת לאן.


שנמצא את הנורות הפנימיות בתוכנו. הן אלה שיאירו לנו את הדרך. גם אם הכיוון לא ידוע. גם אם אנחנו עדיין לא יודעים.ות לאן אנחנו הולכים.ות 💡