חיפוש
  • עדי נסים

🍋על נתלי, סקרנות, והיפוך נקודת המבט🍋

עודכן ב: 22 אוק 2019

ראיון רחוב – איפה זה פוגש אותי? נתלי 3.9.2019 מעבדת הסקרנות, אוניברסיטת ת"א ישראל --------------------------------------- 🔺ההיי לייטס בראיון עם נתלי🔺


🔹רעיונות על ספסל🔹 - נתלי היא מושבניקית. בת למושבניקים, גרה במושב 20 שנה. שינוי קרה כאשר החליטו (נתלי ומשפחתה) לעבור לתל אביב. באותה תקופה נתלי הייתה בחופשת לידה ארוכה "הייתי די משועממת". יום אחד ישבה על הספסל בתל אביב עם חברה שאמרה לה: "תגידי, למה שלא תפתחי בלוג עם כל הצילומים שאת מעלה?" נתלי ענתה לה: "מה לי ולבלוג? אני לא יודעת לכתוב". והחברה ענתה: "אז תלכי ללמוד".


🔹מהעיר אל הכפר🔹 - כך קרה. נתלי הלכה ללמוד אצל צוק יונית - הבלוגריסטית ויצרה בלוג שתיעד את חווית המעבר שלה מהעיר אל הכפר. "על מה גדלתי ומה קורה פתאום עכשיו, ממש כמו רילוקיישן, ברמה הכי אישית שיש". מתחת לאף ומה שבינהם


🔹הפחדים שהיו לי🔹 – המעבר לעיר ארע בתקופה שבה חגגה נתלי 40 שנים. באותה תקופה היא גם גילתה שיש לה המון פחדים ("כמו שיש לכולם").


🔸על כתיבה: "אחד הפחדים הגדולים שלי היה עניין של שפה וכתיבה. אני משבשת מילים מאז שהתחלתי לדבר. ותמיד ירדו עליי". עם השנים איבחנה את עצמה בדיסלקציה בדיבור ובכתיבה. "זה משהו שלא אפשר לי לקלוט שפות אחרות, הכל התחיל להתבלבל לי". שנים שנמשכה ויצרה בעולם העיצוב. ובמקביל התרחקה מעולם הכתיבה, שפה, דקדוק.

"מצאתי באדי (Buddy) בפרלמנט" – נתלי מספרת שאחד הדברים שעזרו לה להתמודד עם הפחדים מהכתיבה הייתה חברה, באדי, שמצאה בפרלמנט של יונית צוק. חברה שהייתה קוראת את מה שכתבה לפני שהייתה מעלה לבלוג ומתקנת בצורה שאיפשרה ללמוד. אחרי שנה של כתיבה נתלי מצאה את עצמה יותר בטוחה עם הכתיבה. וכך באדי שלחה את נתלי לפרוש כנפיים ולעוף. "יום אחד היא פשוט אמרה לי: אין לי מה לתקן, זהו. את כבר לא צריכה אותי".


🔸על במה: שנה וחצי לכתיבת הבלוג נתלי הוזמנה להעביר הרצאה. הרצאה ולא סדנה – כמו בדרך כלל (שם היא שוחה). "התבקשתי להרצות עליי. אמרתי, על מה אני אספר? נתקלתי באותו דבר. אם היה לי פחד מהכתיבה, אז פחד במה – בכלל. שאלוהים יעזור לי". כשבנתה את ההרצאה הבחינה בכך שכל פוסט בבלוג תיאר פחד אחר. נתלי אספה רשימה של כ- 40 פחדים, והצליחה לראות כיצד התגברה עליהם. בזכות הכתיבה, בזכות התשוקה לצלם.

"הפחד הפך לדחף מטורף. כי בסדר. מה יקרה? זה הבלוג שלי. אלה הפחדים שלי"


🔹הרומן עם צילום (בנייד)🔹 – נתלי היא מעצבת גרפית ולמדה במסגרת התואר בתקשורת חזותית צילום. "תמיד נמשכתי לזה, אבל אף פעם לא פיתחתי את זה מעבר." הצילום היה נוכח בעבודה שלה כעצמאית בסטודיו למיתוג. פעמים היה יותר נוכח, פעמים פחות.

"ואז המציאו את האייפון מספר 1" נעם (בן זוגה של נתלי) הביא עימו מתנה מארצות הברית. "הוא עוד לא היה בארץ." נתלי החליטה למכור את המצלמה שלה והשתמשה בנייד לצילום. עם פתיחת הבלוג שילבה צילומים מהנייד. היא חיברה בין המילים שנכתבו בבלוג לבין ההבעה שלהם בצורה חזותית, עמוקה. "בלי להאכיל בכפית".


🔹הזדמנות🔹 – עשרה חודשים אחרי שפתחה את הבלוג הגיעה הזדמנות. נתלי הוזמנה להנחות סדנת צילום בנייד ברומניה. "זו הזדמנות שעפים עליה. ואני בדרך כלל עפה על רעיונות ואז מבינה לאיפה נקלעתי. אבל זה ברמה כזו של – כבר אמרתי כן. ועכשיו, בואו נראה איך אנחנו מייצרים את זה".

אחרי פרסום הסדנה ברומניה א.נשים פנו אל נתלי ורצו לעבור את הסדנה גם בארץ. וככה נוצרו סדנאות הצילום בנייד של נתלי וגם בלוג הצילום מתחת לאף ומה שבינהם.


🔹נקודת מבט🔹 – בסדנאות של נתלי היא מלמדת להפוך את הנייד וכך לצלם. זו זווית טכנית של היפוך נקודת המבט. הזווית השנייה להיפוך נקודת המבט היא בהיבט היותר מחשבתי. "אפשר בכל מקום ובכל רגע נתון ליצור יש מעין. לראות מה שיש לנו מתחת לאף. להפוך את נקודת המבט". להעריך את מה שיש לנו.

נתלי ממשיכה ליצור ולחקור את העולם הזה. ובכל פעם מתמקדת בנקודת מבט חדשה שמעניינת אותה ומכניסה אותה אל הסדנאות. "כל פעם שיגעון חדש, ובאמת להישאר נאמנה לנייד". (קישור לסדנאות בתגובות)


🔹"קרה לך פעם שלא רצית לצלם?"🔹 – זו שאלה שהבן של נתלי שאל אותה לאחרונה. "זה קרה לי, בכמה נקודות בשלוש שנים מאז שהתחלתי לעסוק בזה. אבל לא בגלל שנמאס לי לצלם, אלא כי נמאס לי מדברים אחרים".

"כמו?" שאלתי

נתלי סיפרה שלפני כשנה הצטרפה לטיול של נשים, היא הגיעה כאורחת לא כמנחה. "לא הפסיקו לגשת אליי ולשאול אותי – איך אני עושה את זה, איך אני מצלמת". נתלי הרגישה מוצפת שהרי הגיעה לטיול לטובת שקט. לבסוף, היא החליטה להכניס את הנייד לתיק למשך יומיים (!). נתלי מספרת שהייתה צריכה הפוגה כדי להתמלא. מאז תקרית זו, היא מכירה בתחושה הזו – שהיא צריכה הפוגה. ואם זה קורה לה – היא מבינה שהיא צריכה למצוא את התשוקה שלה מחדש.


🔹"בקטע הרוחני, במפה שלי אני לוויתן"🔹 - ציינתי בפני נתלי שזה נשמע שהיא כל הזמן יוצרת וממציאה את עצמה מחדש, וזה דורש כל הזמן להתחיל מהתחלה.

"כן, זה לא פשוט. בקטע הרוחני, למדתי שבמפה שלי אני לוויתן. זו חיה יזמית. כל הזמן יש לה רעיונות, כל הזמן מוציאה אותם החוצה עם המים. זו יצירתיות כזו שלא מתה. זה הרבה פעמים נורא מתיש. כי כל פעם ללדת מחדש זה מתיש".

נתלי למדה שבאותו תהליך רוחני היא הבינה שזו היא. "ככה אני". ושצריך ללמוד לחיות עם זה.

"לפעמים נמאס לי, אני ממצה מהר מאוד. ואז אני מחליטה שאני צריכה לשנות כיוון".

"זה מפחיד?" שאלתי

"זה מאוד מפחיד. אבל מאז המעבר (לעיר) הפחד נדחף הצידה". נתלי מספרת שמאז המעבר היא נעה עם הפחד. הפחד לא עוצר מבעדה לעשות דברים. "הכל בתנועה מתמדת".


🔹לסמוך על האי ודאות🔹 – נתלי למדה לסמוך על האי ודאות. זו תובנה שהגיעה אליה מעולם הסקרנות. כאישה, היא סקרנית מטבעה. כמו כן, היא גם מנהלת את מעבדת הסקרנות בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב. "יכולים להיות אנשים נורא חכמים. ומחוננים. אבל הם לא סקרנים, כי הם רק בתחום שלהם. ברגע שאתה סקרן במידה גבוהה אתה מוכן גם ללמוד דברים שאין בהם וודאות".

שם נתלי מצאה את אפקט ה"וואו". "ברגע שיש לך אי ודאות, אין לך תוכנית, אין לך חלומות מרחיקי לכת, אין לך אסטרטגיה, אין לי תוכנית שנתית בכלל" שם נוצר אפקט ה"וואו". אנחנו מתחילים להיות מופתעים ממה שאנחנו מגלים. ככה זה כשלא מתכננים.

(אפקט הוואו יכול לקרות לכם.ן אם תציצו באינסטגרם שלה - קישור בתגובות)


🔹"אני לא מפחדת ללכת לאיבוד🔹 – כי מה יקרה?". נתלי מספרת לי על הבית שגדלה בו "אני באה מבית שיודע להתמצא". תמיד חונכה להיות עצמאית, לנווט, גם בשטח וגם בחיים.


---------------------------------------

אחרי הראיון קיבלתי מנתלי הודעה מתוקה שהתחילה ב: "עדי לימונדה". הסיבה שנתלי קראה לי כך היא כי לבשתי חצאית עם ציורים של לימונים בראיון שלנו. חשבתי על זה אחר כך – גם כאן נתלי הפכה את נקודת המבט והפכה את הלימון ללימונדה. 🍋


יכול להיות שהיכולת להפוך את נקודת המבט היא כמו שריר. כזה שצריך לפתח ותמיד לבדוק איך זה נראה אם מסתכלים על הדברים הפוך. מאז הראיון עם נתלי אני מנסה לחזק את השריר הזה. ותמיד להראות לעצמי את נקודת המבט ההפוכה של התמונה שאני רואה.




בא לכם.ן את נתלי בוידאו?