חיפוש
  • עדי נסים

🌸 על סבתא חנה 🌸

עודכן ב: 29 אוק 2019

כשהתחלתי לפרסם את החומרים של ראיונות רחוב בפייסבוק סבתא חנה הפתיעה אותי ואמרה לי: “ממש יפה כל מה שאת שמה בפייסבוק. זה עם האנשים”. זה קטע שלסבתא חנה יש פייסבוק. מסתבר שבמועדון שאליו היא הולכת מדי יום יש גם חוג מחשבים. שם היא למדה איך לתפעל את הפייסבוק. ומאז היא מפתיעה אותי ואת כל המשפחה בלייקים בפייסבוק.


כמה ימים אחרי השיחה שלי עם סבתא חנה על האנשים שאני שמה בפייסבוק, חשבתי על זה. כבר שנה וחצי שאני מראיינת (א)נשים בכל העולם. (א)נשים מכל מני סוגים. מקשיבה לסיפורים הכי אישיים שלהם.ן. שואלת שאלות הכי עמוקות. ומה קורה עם ה(א)נשים שלי? ה(א)נשים שלי מהבית, ולא מהרחוב.


אני מתהלכת בעולם כנכדה שמרגישה שהיא לא נכדה מספיק טובה. לא עושה מספיק כדי להעניק תשומת לב לסבתות שלי. לא מתקשרת מספיק, לא יוזמת פגישות עם הסבתות, וגם לעתים קרובות מדי - לא נוכחת באמת כאשר אני פוגשת את הסבתות שלי. ואז עלה לי רעיון - למה שלא אראיין את סבתא חנה?

אז נכון - זה לא ראיון רחוב. זה ראיון בבית של סבתא חנה. ונכון, סבתא חנה היא לא זרה. אני מכירה אותה מאז ומתמיד. ונכון, אין כאן את אלמנט ההפתעה. אבל בכל זאת - כמה אני באמת מכירה את סבתא חנה?

כמה ימים אחרי ראיתי את סבתא חנה ביום ההולדת של אחותי הקטנה, אחרי נשיקת שלום היא שאלה: “החולצה שלך מהודו?” “כן. איך את יודעת?“ שאלתי בפליאה “גם לי יש כזאת מקסטרו וכתוב עליה מייד אין אינדיאה” היא אמרה בחיוך. חשבתי שזה בגלל שהיא נולדה בהודו אבל סבתא חנה תמיד מפתיעה. “סבתא, אפשר לקבוע איתך בשבוע הבא? אני אבוא אלייך עם המצלמה” שאלתי אותה “אה, למה?” היא חייכה, בעיניה התגלה ניצוץ קטן “לראיין אותך. כמו שאני עושה עם האנשים בפייסבוק” אמרתי “כן, בטח” הניצוץ בעיניה גדל אז תבואי לפני ותאכלי ארוחת צהריים” ברור, חשבתי לעצמי “ותגידי לי מתי כי אני לא אלך למועדון באותו היום” סבתא עסוקה “אוקיי” אמרתי, חייכנו וקבענו.


שבוע לאחר מכן הגעתי לביתה הצנוע שבחולון בשעת צהריים. אחרי ממולאים מכל מני סוגים, קציצות, אורז ואבטיח התיישבנו במרפסת שלה לראיון.


זה אותו הבית שאני מכירה כבר שלושים שנה, זו אותה סבתא חנה שאני מכירה כבר שלושים שנה. אבל עם זאת - מעולם לא פגשתי ככה את סבתא חנה